רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות. בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי.
השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות. השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.
רועי כותב דברים חשובים. ולכן התקשורת מתענינת. אבל ציבור הקוראים לא. ישנם עוד כוחות (למשל בעולם השירה) שמתענינים בשירים החשובים שלו, אבל הקוראים לא.
שיר. ב 2015 רועי הוציא את ספר השירים הראשון שלו: "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה". ספר לא טוב.
עבד/ רועי חסן
קוצב הזמן יעצר ויריץ
את השניות לאחור
כמו מכשיר וידאו ביתי.
אספת תמונות ירצדו
על מסך הטלויזיה,
גם את הרגעים השחרים מכלם
ילוה האלבום הלבן
בסטריאו.
בסטריאו.
חפש יקראו
בכל פנה, בכל רחוב
ויחליפו מלך במלך.
ברצוני להבהיר שהעבודה אינה
משחררת והתמימות לא פוצעת
היא הורגת. סבת המות
אינה אומרת שקר או אמת.
ומהו שקר אם לא אמת
מסלפת, נכון,
יש להטיל בספק.
עדן המחשב והשן החורקת,
גלת הכותרת -
אל תסתפק.
לפיד אומר
תמיד אפשר עוד, קצת
יותר ויותר.
חובת חרותך,
בן בריתו של החפש
לצאת לעבד עבורי
באור בקר, לצאת לעבד עבורי, עבד
חפש, לצאת לעבד
יותר ויותר.
שיר חשוב, ומאוד לא טוב. כי הוא לא אטרקטיבי. הוא די משעממם (תארו לכם לקרוא ספר שלם כזה עם שירים ארוכים). השיר משלב בין האישי, לפובליציסטיקה עיתונאית וזה לא עובד. הרי אין בשיר אמירה מדהימה.
כתיבה פרוזאית בלי שימוש במה שיש לשירה להציע. בואו נסתכל על השיר. בלי מטאפורות, כמעט בלי חריזה (וכיש חרוז הוא דהה ובלתי מורגש). בלי מוסיקה בלי עשרות הדברים שיש לשירה להציע. האמצעים האמנותיים האלה הם לא סתם. כשהם מופעלים בצורה נכונה. השיר עובד חזק על הקורא.
לרועי יש סגנון. כן זה נכון. למשל שורות קצרות מאוד. אמצעי אמנותי זה, יכול לעבוד על הקורא. יש שירים כאלה נדירים טובים ומשובחים. אבל רועי עושה את סתם, בלי לחשוב, והקורא לא חש כלום.
התקשורת ורועי חסן. התקשורת לא מבלפת, כשהיא מפרגנת לרועי חסן. התקשורת מטבעה נותנת עדיפות לשירים עם אג'נדה. שירים שמשלבים בין אג'נדה מסויימת, לחוויתו האישית של המשורר. בעיני התקשורת, שירים אלה עדיפים על שירים שהם סתם יפים. מה שקורה זה שבלי כוונה רעה. התקשורת טומנת מלכודת דבש מסוכנת לעולם השירה.
מלכודה הדבש לעולם השירה. עולם השירה חוגג. שירים עם אג'נדה, ובעצם שירים כלשהם, מובלטים בתקשורת. משוררים מובלטים. סוף סוף משהו קורה. זו נפילה למלכודת. כי השירים לא אטרקטיבים. ואז הצופים, שרוצים שירים יפים, מתעצבנים. ומפתחים עוינות עוד יותר גדולה לשירה. וכולנו יודעים שאזרחי ישראל כמעט כולם, עוינים מאוד את השירה של 40 השנה האחרונות. מטרת העל, של עולם השירה, היא להחזיר את אהבת השירה, ולא באזז תקשורתי ארוך ימים.
בואו ונראה שיר אטרקטיבי ויפה. שיר צבעוני גדוש מטאפורית. המשורר רוני סומק בשירו הטוב ביותר.
איך יוזף בויס מסביר תמונה לארנבת מתה/רוני סומק
-----------------------------------------------------
הוא פותח קופסת גפרורים
ושולף פלומת שער שגלחה מצוארה
לשונה המתה מלקקת את הדבש
הנוטף על שפתיו,
ובקברי עיניה נדלקים פנסי הקסם
שעה שהוא לוחש לה שבגלגול הבא
תפאר הפלומה את משלש הערוה של
מריה הבתולה
לא רק שהשיר אטרקטיבי. הוא גם מכיל בהרבה יותר מהשיר של חסן.
רועי חסן והכתיבה הספונטאנית. רועי חסן כותב ספונטאנית. יש שירים כאלה, לא הרבה בשירת העולם וארצנו, שהם טובים. שיטת כתיבה זו התפתחה במשך זמן. הצעד העיקרי היה של וויליאם וורדסוורת'. וורדסוורת' טען ששירה היא התפרצות ספונטנית של רגשות עזים. אבל בשירים של וורדסוורת', ישנה פואטיקה שלמה ואפקטיבית. למשל רגש מתבטא הרבה פעמים על ידי תמונה בטבע. דבר שבא לוורדסוורת' באופן טבעי במהלך ההתפרצות. כי הוא הכשיר את הנפש שלו לכך שנים רבות. הוא במודע כותב עם מוסיקה המבוססת על חרוז ומשקל. הוא כתב שהוא עושה את זה, כדי להגביר את התענוג של הקורא. כלאמר וורדסוורת' שהיה הראשון לשים את הכותב במרכז, לא שכח את הקורא. גם רועי לא, הוא רק לא השקיע מאמץ עצום במשך שנים, לכוון הקורא.
לסיום בואו ונראה שיר של וורדסוורת, שיחד עם מנזר טינטרן, הם שני השירים שהתחילו את השירה הרומנטית, את האמנות הרומנטית, את המחשבה הרומטית, ואח"כ גם את המודרנית. לא רק התחילו, אלא, עליהם מבוסס הכל.
A slumber did my spirit seal/wordsworth
A slumber did my spirit seal;
I had no human fears:
She seemed a thing that could not feel
The touch of earthly years.
No motion has she now, no force;
She neither hears nor sees;
Rolled round in earth's diurnal course,
With rocks, and stones, and trees.
סיכום. בתורת השירה, מקובל, להסתכל על השיר כמשולש עם הקודקודים: כותב, טקסט, נושא. אבל חכמי השירה שכחו, שבמרכז המשולש, ישן הקורא. התקשורת רשאית בהחלט להעדיף שירים כמו של רועי חסן. שירים גרועים, אבל עם אג'נדה. זה הגיוני. עולם השירה צריך לתדעף, שירים יפים, שירים אטרקטיבים. ואז יחזרו הקוראים, ובגדול.
מוטי ריקלין
